חווית האופנועים בתאילנד

חווית האופנועים בתאילנד

 

התיירים שמבקרים בתאילנד הולכים לראות את אותם הדברים וחווים את אותן החוויות. זה בדרך כלל יכלול: לרכב על פילים, לצפות במופע של ליידי בויז, לעשות טיול ג'יפים, לראות את הנשים עם הצוואר הארוך, לאכול אוכל תאילנדי, ולערוך מסעות קניות בשווקים. את הכל הם יתעדו במצלמת הסמארטפון וימהרו להעלות לרשת החברתית כהוכחה שהם אכן היו שם. כמובן שישנה גם תיירות סקס ענפה אך על זה בפעם אחרת.

הרוב באים לסמן וי על המקומות שראו כדי שייכנסו לרזומה שלהם שגם הם היו שם. בצורת הטיול הזאת אין לכם זמן לפגוש את תאילנד האמתית, אלא אתם מקבלים רק טעימה שמותאמת לתיירים ומתוכננת כך בשבילם. בטיול מאורגן יש לוח זמנים צפוף שלא מותיר לכם זמן כדי להסתכל סביב ולהתערבב במה שקורה. אתם נשארים רוב הזמן עם חברי הקבוצה ולעיתים קשה לכם לשים לב למה שקורה באמת ואתם חווים רק חלק קטן מהמתרחש סביבכם.

רציתי לשתף אתכם באחת החוויות המרכזיות שיש כאן בתאילנד – האופנועים

בעבורי זה משהו מאוד מיוחד וחלק בלתי נפרד מהחוויה שלי כאן. כמובן שהיה עדיף אם הייתי גם מצרף לכאן סרטון שממחיש את מה שרואים, אך אני אשתדל מאוד להעביר לכם את זה טוב גם בכתב.

אני לא מכיר בדיוק את המספרים המדויקים, אך ישנם בתאילנד  באופן משמעותי הרבה יותר אופנועים מאשר כל כלי תחבורה אחר.

האופנועים עצמם

למרות שקיימים גם אופנועים כבדים ומיוחדים גם כאן, הרוב המוחלט רוכב על קטנועים שהנפח שלהם בין 100 סמ"ק  ל125 סמ"ק בלבד. אלו אופנועים מאוד חסכוניים והטיפול בהם גם פשוט וגם זול. התאילנדים הוותיקים יותר מעדיפים לרכב על כלים שיש להם גיר חצי אוטומטי שמחליפים בו הילוכים ללא קלאץ' ,והשאר שהם בעיקר הצעירים יותר והזרים ששוכרים אופנועים מעדיפים את הכלים עם הגיר האוטומטי, שהרכיבה עליהם הרבה יותר קלה.

השוכרים

לרוב אלה ששוכרים אופנועים אין רישיון על אופנוע בארץ מוצאם ואין להם ניסיון ברכיבה של ממש, מה שמסכן מאוד את שאר הרוכבים שבדרכים. תוסיפו לזה את העובדה שבתאילנד נוסעים בצד שמאל של הדרך כמו שבאנגליה וייצא לכם ממש סלט. החברה האלו לא מודעים למגבלות של הכלים וכשיורד מעט גשם והכביש הופך לחלקלק במיוחד ואחיזת הצמיגים בכביש חלשה ביותר הם מחליקים על ימין ועל שמאל ונפצעים.

אותו הדבר קורה להם כשהם רוכבים על כביש שיש עליו חול או אדמה שנראית להם תמימה למדי אך כשעוצרים עליה או פונים בזווית שאינה רחבה מספיק הם נמרחים על הכביש. הם לא יודעים לעקוף בבטחה, ואין להם ראיה מרחבית של המצב בכביש. הם לא שומרים על מרחק שיאפשר להם בלימה בטוחה וסומכים על זה שיהיה בסדר!

חבישת קסדות

החוק מחייב חבישת קסדה בכל הדרכים בתאילנד בכל עת, אך משום מה יותר מחצי מהרוכבים שמים פס על החוק הזה ושמים קסדה על הראש רק כשהם רואים מרחוק מחסומי משטרה.

המצחיק הוא שהמשטרה אוכפת את עניין הקסדות באופן שיש בו יחס של איפא ואיפא. אם אתם מכירים את השוטרים או אם אתם תאילנדים רגילים בדרך כלל יהיו הנחות בתעריפי הקנס, אך אם אתם זרים רגילים יחמירו איתכם ולא יתפשרו. עוד קטע מצחיק הוא שמי שנוהג את האופנוע חייב בקסדה אך המורכב לא כל כך, ולעיתים יעלימו עיין ממנו. אף פעם לא הבנתי את ההיגיון שיש בזה.

דבר נוסף הוא שהקסדות כאן לא עומדות בשום תקן רציני ובעת תאונה ספק אם יגנו על ראשו של הרוכב או המורכב במיוחד כשהרוב בכלל לא טורחים לרכוס כיאות את הקסדות!

הילדים והאופנועים

אחד המחזות המלבבים שניתן לראות כאן אם אתם קמים מוקדם בבוקר זה את כל ההורים שמסיעים את הילדים שלהם לבית הספר לבושים בתלבושת אחידה ומסופרים בתספורת אחידה.

חלק מהתלמידים אפילו מגיעים בכוחות עצמם על אופנוע לבית הספר, ואני מדבר על בנים ובנות בגילאים של אולי כיתה ה' אפילו. זה מחזה נפוץ לראות שלוש ילדות כאלו רוכבות על איזה טוסטוס ביחד. אני חייב לומר שהחברה הצעירים מפגינים שליטה בכלים ויכולות ממש טובות. כאילו שהם נולדו אל תוך זה.

כשהילדים קטנים מאוד הם מורכבים על מושב מתקפל שלפני הכידון אך ברגע שהם לומדים לעמוד אתם רואים אותם עומדים בגאון ומחזיקים בכידון. הם נראים כל כך נהנים לעמוד שם ברוב חשיבות כמו שזה איזה מן סממן של התבגרות וגדילה כאן בתאילנד בעבורם.

בהתחלה כשרק הגעתי לכאן ראיתי לא מעט אנשים מסתובבים עם בד ארוך שקשור להם מסביב למותניהם ולא הבנתי למה הוא משמש. אך לאחר כמה זמן ראיתי שבבוקר ולאחר הצהריים כשהם מביאים את הילדים הקטנים שלהם ממקום למקום הם פשוט קושרים אותם אל גופם מקדימה או מאחור כמו שזה מן חגורת בטיחות ששומרת עליהם ברכיבה. כמובן שבעת תאונה חלילה זה יהיה שווה כקליפת השום מבחינה בטיחותית, אך כאן זה דבר מקובל לגמרי.

זה מאוד רגיל לראות משפחה שלמה רוכבת על אופנוע אחד. 3-4 אנשים רוכבים ביחד זה מחזה די נפוץ אך לעיתים תראו אפילו יותר כמו בתמונה למעלה ששם יש שלוש אימהות ושלושה ילדים.

לפעמים הלב מחסיר פעימה מהדברים שרואים על הכביש. אתן לכם דוגמא. לא פעם ולא פעמיים ראיתי תינוקות בני מספר חודשים מורכבים על אופנוע. כל עוד הם מוחזקים על ידי האימא שלהם והאבא רוכב ונוהג את הכלי, ניחא. אפשר אולי להבין את זה איכשהו למרות שזה מסוכן לשלומו של התינוק. אך מה תגידו אם אתם רואים בחור צעיר על אופנוע רוכב עליו כשביד אחת הוא אוחז בתינוק רך ובידו השנייה מחזיק בכידון ונוהג את הכלי, ועוד מרשה לעצמו לעקוף אותי במהירות רבה!

אני לא יודע לפעמים אם זה פשוט טמטום או איזה שהיא תקלה חמורה במוח של האנשים האלו. זה לא שהתינוק היה קשור אליו במנשא אלא שהוא סתם אחז בו כאילו שהוא היה איזו חבילה קטנה.

כלבים ואופנועים

בניגוד לדעה הרווחת בישראל שכל התאילנדים אוכלים כלבים, אין הדבר הזה נכון בכלל! אומנם ישנם תאילנדים שאוכלים כלבים אך הם מרוכזים בשני מחוזות בתאילנד ושאר התאילנדים צוחקים עליהם בגלל המנהג הזה שלהם.

האמת היא שרוב התאילנדים אוהבים חיות וביניהם גם כלבים כמובן. כל כך יפה לראות איך הכלבים כאן אוהבים לרכב על האופנוע של בעליהם. הם קופצים בחדווה וממקמים את עצמם בין רגלי הרוכב, או אפילו יושבים על המושב מאחורי הרוכב. אם הם קטנים הם קופצים לסל שמלפני הכידון אם ישנו שם סל רשת. האוזניים שלהם מתנפנפות ברוח והם נראים מאושרים.

כבר ראיתי כלבים ממש גדולים נגיד בגודל של כלב רועה גרמני שעומדים עם שתי רגליהם האחוריות על רצפת האופנוע ומניחים את רגליהם הקדמיות על הכידון וכך רוכבים. זה ממש מחזה!

צעירים ואופנועים

מידי פעם בפעם עוקף אותי במהירות מסחררת איזה אופנוע מרעיש חזק שעשו לו סדנת שיפורים. המנוע שלו שופר, שמו לו אגזוסט לחץ, שינו לו את יחס ההעברה בגיר, והרכיבו לו גלגלים וצמיגים בעלי חתך צר ומיוחד, ובגלל שהרוכב כל כך קל ורזה והכלי עצמו גם הוא צנום וחזק ביותר ביחס למשקלו הוא ממש עף על הכביש ופותח במהירויות מדהימות.

האופנוע אינו נראה מרשים בדרך כלל אך הוא ממש ממריא על הכביש, ורואים כאלה בכל רחבי תאילנד והם חלק מהנוף המקומי בעיקר אצל צעירים פוחזים.

בשעות מסוימות, בעיקר כשהולכים לעבודה בשעות הבוקר או כשחוזרים לעת ערב הביתה, ניתן לראות בחורות יפות לבושות בבגדי העבודה הייצוגיים של המקום בו הן עובדות, מאופרות ומיופייפות על האופנועים שלהן. בהחלט מחזה שמרנין את הלב!

בעלי המקצוע והאופנועים

דבר נוסף ומעניין זה לראות כל מיני בעלי מקצוע שכל העסק שלהם נישא על אופנוע. אני מדבר על למשל: חשמלאים שחוץ מתיקי הכלים שלהם והמכשירים שמשמשים אותם בעבודתם מחזיקים ביד איזה סולם שאורכו לפעמים יכול להגיע בלי שום הגזמה לאורך 4 מטרים בקלות, ומנווטים איתו בתנועה בקלות מפליאה.

אפשר לראות גננים שכל הכלים שלהם נישאים בחלק האחורי של האופנוע כשהם עומדים ושליפים. תמצאו שם את ומעדר ומגרפת עלים וחרמש מכני ומזמרות וכל מה שצריכים. ומיותר לציין שבמקום קסדה תמצאו כאן כובע קש רחב שוליים.

ראיתי שרברב שהייתה לו על האופנוע מאחור מברזה ליצירת הברגות בצינורות ברזל. ביחד עם המון כלים ולא תאמינו, הם היו שניים ואחד החזיק בידו צינור של 6 מטר, וכך הם נסעו בכביש ללא שום בעיה. זה פשוט לא יאומן איזה אלופים הם!

גם אספקת בלוני הגז נעשית על אופנועים. עד שני בלונים הם נישאים על גבי אופנוע אחד אך אם זה יותר הם נישאים על אופנוע עם עגלת צד.

לעיתים חולף איזה אופנוע שיש עליו מאחור שק או שניים ענקיים שמלאים בעשב טרי שנקטף לא מזמן, בטח כתוספת מזונית לתאו שיש להם בביצה שליד הבית. אם הייתם רואים את גודל השקים הייתם בטח נשארים פעורי פה. לעיתים הם בגודל שהוא פעמיים או שלוש מהגודל של האופנוע. אם אתם נוסעים אחרי מישהו כזה כל מה שאתם תראו זה שק עשב ענקי נוסע על גלגלים.

הכל, אבל הכל יכול להיות מורכב כאן על האופנוע. בין השאר מעבירים תכולת בתים על אופנוע וכבר ראיתי ספה גדולה מועברת על ידי שני אופנועים.

לפני כמה זמן ראיתי מחזה כל כך מדהים שהייתי חייב לעקוב אחרי האיש הזה כמה קילומטרים מרוב השתאותי ופליאתי. לאיש הזה היו על האופנוע חמש שקיות ענקיות מלאות בבקבוקי פלסטיק ריקים שהתנשאו לגובה של כמה מטרים מעליו. והוא רכב באופן יציב על שני גלגלים. איזו אומנות לייצב את כל זה על האופנוע. איזה מלך?!

אופנועים עם עגלות צד

תופעת התלת אופן גם היא די מעניינת כאן. אתם יכולים לראות המון דוכנים מתנייעים שונים.

חלק מהם מוכרים מזון. זה יכול להיות דוכן שמוכר פירות חתוכים בשלל צבעים. דוכן שמוכר שתייה מכל מיני טעמים וסוגים. דוכן שהוא מנגל מתנייע שצולה על הפחמים כל מיני שיפודים וחלקי עופות. דוכן לממכר מרק טעים. דוכן שמוכר גלידה על בסיס קוקוס. דוכן שמתמחה בהכנת סלט פפאיה חריף על המקום. וכמובן עוד…

יוצא שאם אתם בתאילנד ורוצים משהו, במקום ללכת לחפש אותו אם אתם רק תישארו על הכביש הראשי בנקודה מסוימת הכל פשוט יגיע אליכם. אוכל, שתיה, תכשיטים, מזכרות, מברשות ומטאטאים, כלי בית, כלי בישול ועוד…

על הרגלי הרכיבה

בתאילנד כמו באנגליה רוכבים בצד שמאל של הכביש, ושולי הדרכים שהם לפחות ברוחב של מטר אחד מיועדים לתנועת האופנועים. כשנוסעים אחרי מכונית מסוימת אפשר לדעת אם הנהג מקומי או תייר על ידי כך שהמקומיים ייסעו קרוב יותר למרכז הדרך כשהם מותירים מקום לאופנועים שעוקפים אותם לפעמים בשוליים מצדם השמאלי והם יהיו מודעים לנוכחותם בכביש בדרך כלל. התיירים נצמדים לצד שמאל וממש פחד לעקוף אותם.

בלילה לא מעט אנשים רוכבים ללא פנס דולק באופנוע. לא נראה שזה מזיז להם הרבה. על כך שהם מסכנים את האחרים הם לא חושבים בכלל. לפעמים הם אפילו רוכבים בניגוד לכיוון התנועה בשוליים, מה שמגדיל מאוד את הסיכויים שמישהו יתנגש בהם.

גם כשהם מחנים את האופנוע למשל בכניסה לחנות כלשהי הם חונים ממש מול הכניסה באופן שלעיתים ממש מפריע וחוסם חלקית את הכניסה לחנות. למרבה הפליאה אף אחד כמעט לא מתלונן!

הרושם מהתאילנדים הוא שהם עם חייכן ומנומס, אפילו קוראים לה הארץ של אלף החיוכים. אולי זה הרושם של מי שמבקר בתאילנד לזמן קצר בלבד. האמת היא שהם לא סופרים אף אחד חוץ מעצמם כשהם מחנים את האופנוע. לא מעניין אותם אם הם חוסמים אותך או אם לא תוכל לצאת מהחניה. אתה כבר תסתדר, או תזיז כמה אופנועים! זו לא הבעיה שלהם!

זה מעלה שאלה רצינית מאוד לגבי מי שהם באמת מאחורי החזות החייכנית והקידות המנומסות?!

כשיורד גשם

כשמתחיל לרדת גשם אתם רואים את חלק מהתאילנדים עוצרים ומיד עוטים על עצמם שכמיה צבעונית מניילון דקיק ואז הם ממשיכים בדרכם.

בהתחשב בחום הממוצע בתאילנד שהוא ברוב השנה מעל 30 מעלות צלזיוס בממוצע אני לא יודע אם כדאי לסבול ולהזיע מתחת ניילון שכזה או לעשות את מה שאני נוהג לעשות. אני פשוט לובש בגדים מנדפים שמתייבשים מהר מאוד ואז לא אכפת לי להירטב. ממילא זמן קצר לאחר שהפסיק לרדת גשם מתייבשים מהחום החזק.

יכול לרדת ממש גשם זלעפות וכבר לאחר חצי שעה אתם בקושי תיראו זכר לגשם הזה על האדמה והכבישים מהחום ששורר כאן.

לפעמים הגשם לא מפסיק לרדת ושלוליות ענק נקוות להן. לחצות עם האופנוע שלוליות כאלו שלפעמים יכולות להגיע עד לגובה האגזוסט של האופנוע שלכם זו חוויה שניתן להשוות אותה לחציית נחלים בנגב עם רכב שטח עם כל ההתרגשות והסיכון שבלהיסחף ולאבד שליטה. חזק ביותר!

אופנועים וגניבות

כאן אף אחד לא קושר או נועל את האופנוע שלו. תופעת גניבת אופנועים כמעט ואינה קיימת כאן. אולי בגלל שהם ברובם בודהיסטים או אולי ישנה סיבה אחרת שאינה ידועה לי. זה בכלל לא דומה לפאניקה התמידית שמי שיש לו אופנוע בארץ חושש שיגנבו לו אותו אפילו אם הוא נעול וקשור בשרשרת בתוך מחסן. זה ממש מרגיע ועושה את החוויה של אופנוע ככלי רכב אישי רגועה ונעימה יותר.

אופנועים וקניות

אחד הדברים שאני אוהב, זה לשבת על יד היציאה של מרכז הקניות המקומי ולראות איך התאילנדים מסוגלים לקחת על האופנוע שלהם את כל השקיות שבעגלת הקניות שלהם. אפילו אם זה כולל ארגזי שתיה או חפצים גדולים כמו מאוורר חדש בקופסא גדולה.

אני מדבר כאן על כמות של דברים שהייתה ממלאת תא מטען אחורי של מכונית ממוצעת בערך. אתם יכולים לתאר לעצמכם את זה?! ואז לאחר שהתייצבו וכולם יושבים במקומם ומחזיקים את השקיות ולמי שנוהג אין מקום אפילו להניח את כפות הרגליים הם נוסעים משם בחן רב.

הרבה פעמים רואים שאם אימא ונער צעיר יוצאים מהקניות בהרבה פעמים האימא או הסבתא הצעירה תשב מאחור והנער או הנערה ינהגו.

פעם אפילו ראיתי שקנו אופנוע צעצוע די גדול, הוציאו אותו מהקופסה הענקית ולקחו אותו בין הנהג לבין הנוסעת מאחור. צריכים לראות כדי להאמין!

אופנועים ועשיית רושם

מידי פעם עובר איזה אופנוע ממש מיוחד ומרשים אך זה ממש לא קורה הרבה.

רציתי לספר לכם על מודל מסוים של אופנוע מחברת הונדה שנמכר רק בארבע או חמש מדינות בלבד כולל בתאילנד. שמו הונדה פנטום. והוא אופנוע קאסטום במראה קלאסי שדומה להארלי דוידסון רק עם מנוע קטן יותר שמתאים לשימושים שלו בתאילנד.

מלבד היותו אופנוע מוצלח מאוד, האנשים שרוכבים על האופנוע הזה הם בעיקר גברים זרים  שלא מסתפקים בכלים האוטומטיים ומחפשים את הפוזה של להיות מגניבים ולהתחבר עם הזוהר של שנים עברו, ומוצאים אותו באופנוע הזה שגם מחירו לא יקר. יש לו לאופנוע הזה את הרושם שהגברים האלו רוצים להשאיר כשהם רוכבים עליו.

גם אני רוכב על אופנוע כזה בצבע שחור וכסף' אך לא מהסיבות שהוזכרו. רכבתי עליו כבר כמעט 15,000 קילומטר ברחבי תאילנד עד כה. כלי נהדר!

להרגיש את הרוח על הפנים והחזה ולשמוע את המנוע נוהם מתחת לישבן זו הרגשה כל כך נהדרת שמחברת אתכם עם תחושה של חופש, עם הדרך ועם הנוף. כל כך שונה מנהיגה במכונית שם ההרגשה יותר דומה לצפייה דרך מסך הטלוויזיה מבלי להיות ממש מחוברים עם מזג האוויר ועם התחושות שבגוף ממהמורות הדרך.

תערוכות אופנועים

בכל שנה מתקיימת כאן בקוסמוי, באגם של צ'אוונג תערוכת אופנועים מיוחדים מהמון סוגים. צ'ופרים, אופנועי טיולים שנראים כמו חלליות, אופנועים ישנים מאוד, אופנועים מיוחדים בהזמנה ובעיצוב אישיים, אופנועים מינימליסטיים, הרבה סוגים של הארלים, באמת חגיגה לעין ומשהו יוצא דופן לחובבי האופנועים.

במשך יומיים מגיעים לאי המון חבורות של אופנוענים שהם לא פחות מעניינים מהאופנועים שהם רוכבים עליהם ובזמנים האלו נהמת המנועים שלהם כשהם משייטים בכבישי האי ממלאת אותי בחדווה.

נכחתי כבר בשתי תערוכות כאלו ובכל פעם התרגשתי מחדש. הדבר הכי מיוחד שראיתי שם היה אופנוע ממלחמת העולם השנייה שיצא מאחסנה יבשה והיה חדש כאילו שיצא מהחנות, עם כל האבזור הצבאי שלו המקורי. משהו!

לסיום, בסך הכל בעבורי החוויות האלו הן חלק בלתי נפרד מהחוויה הכוללת שלי כאן, והן מוסיפות טעם מיוחד לכל מה שכבר נהדר כאן: החופים המדהימים, הבחורות היפות, האוכל הטעים, הטבע הירוק עד, ותחושת החופשה האינסופית.

אז בפעם הבאה שתגיעו לתאילנד, שימו לב גם לאופנועים. זה בטוח יעשיר לכם את חווית הטיול שלכם ויעשה לכם טוב. תבורכו.

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *