לתת את השקט כמתנה

לתת את השקט כמתנה

האם גם אתם כשאתם פוגשים מישהו אתם מדברים ומלהגים ללא הרף?

מפטפטים בשיחה כאילו שאין מחר? עסוקים כל הזמן במה שתגידו כדי להישמע מבינים ומתוחכמים? חותכים את בן שיחתכם בדיבורו ומדברים על דברים אחרים לגמרי? וכשהאחר כבר מצליח להשחיל איזה משפט או שניים, חוסר הסבלנות בתגובותיכם בולט וניכר?

האם גם אצלכם פתאום נכנסת שיחה או נשלחת לכם הודעת טקסט שמפריעה לכם להיות ממש נוכחים בשיחה, ואתם כבר אפילו לא מחשיבים כחוצפה לענות לשיחות הנכנסות כאילו שהאדם שמולכם לא קיים? האם כשאתם מדברים עם מישהו אתם מרשים לעצמכם לשלוח הודעת טקסט למישהו אחר ולעשות כאילו שאתם מקשיבים?

ובכן, בעיני זאת התנהגות שיש בה גם חוצפה וגם גסות רוח! ולא משנה לי אם אתם אנשים מכובדים, בעלי מעמד, לבושים היטב, מטופחים, או מגונדרים בכל פלאי הטכניקה האחרונה שיצאה לשוק.

בואו ונדבר על מה אתם מפסידים מההתנהגות הזאת

♦  כל עוד אתם מדברים כל הזמן. אתם בדרך כלל אומרים וחוזרים על הדברים שאתם כבר יודעים, והסיכוי שלכם ללמוד משהו חדש כאן כמעט ולא קיים. רק אם תשתקו, תקשיבו באמת, ותפנימו, רק אז תוכלו ללמוד משהו חדש.

♦  כל אחד רוצה שיתייחסו אליו ויכירו בו. אם אתם מקשקשים כל הזמן וכשהאחר מדבר אתם לא מקשיבים לו, ולא שם לגמרי איתו, זה משדר לאחר זלזול וחוסר כבוד שנקלט אצלו, ואז הוא רוצה להחזיר לכם באותו המטבע דבר שהורג את הקשר, מוריד את איכותו ואת משמעותו.

♦  הסביבה שאתם חיים בה ביומיום הינה רועשת למדי. הרבה דברים מתחרים על תשומת לבכם, כך שאתם מלאים וגדושים כל הזמן בפרסומות שתוקפות אתכם מכל הכיוונים, בדיבורים, במוזיקה רועשת, בטרטור של מכוניות, מכונות ושאר גורמי רעש. יש לכם גם רעש פנימי מהמחשבות שלכם, מהדאגות, ומטרדות היומיום.

הדבר האחרון שאתם צריכים זה שמישהו יוסיף לרעש הזה על ידי דיבור בלתי פוסק של דברים שאין לכם כוח או חשק להקשיב להם. רק מה, אותו הדבר בדיוק קורה גם אצל האחרים!

♦  כשאתם מדברים עם האחר במילים חכמות ומלאות ידע בעיקר כשמטרתם האמתית אינה לעזור אלא להרשים את האחר ולגרום לו לכבד אתכם, אתם בדרך כלל תקבלו את ההיפך מזה!

הדיבור שלכם יפחיד את האחר. יזכיר לו שיש לו עדיין הרבה מה ללמוד. יגמד את הרגשת החשיבות העצמית שלו ובגדול יגרום לו להרגיש גרוע. כל זה יגרום לאחר לא לרצות להקשיב לכם אלא במקסימום רק להעמיד פנים כאילו שהוא מקשיב לכם. יוצא שכל השיחה הזאת משמעותה היחידה הייתה להעביר אוויר ממקום אחד למקום אחר! זה לא שווה כלום ולא עושה כלום! זה רק מבזבז אנרגיה וזמן לשווא!

אז מה דעתכם? אפשר אולי אחרת?

מה יקרה לדעתכם אם תחליטו להביא למפגש בניכם את מתנת השקט. תחליטו להביא את עצמכם ולהיות נוכחים לגמרי בשיחה. להקשיב לאחר מבלי לבקר אותו, מבלי להציע לו הצעות או פתרונות. רק להקשיב ולהיות רוב הזמן בשקט. לשאול מידי פעם שאלות הבהרה למה שנאמר. לחזור מידי פעם על הדברים שנאמרו כדי שהאחר יראה שהבנתם אותו ושאתם מקשיבים לו. ולא להציע את זווית הראייה שלכם על הנאמר אלא רק להיות נוכחים שם באמת.

אני יכול לנחש שמה שבטח יקרה זה שהאחר יהיה די מופתע לאחר כמה דקות. הנינוחות שלו בשיחה תתגבר. זה ישחרר אצלו כמה מעצורים פנימיים ויש סיכוי טוב שהוא יגיד כמה דברים חדשים וישתף אתכם בכמה רעיונות שקודם הוא לא היה מעז להגיד אותם, או היה מתייאש מראש מלהגיד אותם.

השקט שאתם מעניקים לשיחה יאפשר לאחר להביע את עצמו ואת רעיונותיו. השקט יאפשר לכם להתחבר עם האחר ברמות אחרות מהרגיל וגם בערוצים שאינם מילוליים, וזה לכשעצמו יעצים את חווית החיבור ביניכם ויעמיק אותה.

אתם בטח מכירים את הפתגם שאומר: ״מה שאתה זורע זה מה שאתה קוצר״, נכון?!

אז כאן זה בדיוק אותו הדבר. אותו היחס שתתנו לאחרים זה מה שאתם תקבלו בחזרה מהאחרים.

קחו זאת לתשומת לבכם והיו אתם אלו שמביאים את מתנת השקט.

לכן, היו ענווים, אל תתחכמו יותר מידי, אל תנסו להרשים את האחר מבלי שבאותו הזמן גם תעצימו אותו. הקשיבו בקשב רב ובתשומת לב לאחר ושמרו איתו על קשר עיין. תנו לתנוחת הגוף שלכם לשדר לאחר נינוחות ופתיחות. שמרו על התייחסות לאחר במינימום הפרעה לדיבור שלו.

עשו זאת ומובטח לכם שתתחילו לקבל תוצאות דומות בחזרה, שישקפו את התנהגותכם מחלק מהאנשים שתדברו איתם.

מהר מאוד אתם תתחילו לגלות שלבחור להיות רוב הזמן בשקט כשאתם נפגשים עם מישהו ולאפשר לו או לה לדבר, יפתח בפניכם אפשרויות חדשות של שיתוף פעולה מצד האחרים. אתם תלמדו דברים חדשים שלא היו מתאפשרים אם לא הייתם מקשיבים בשקט וקולטים את המידע בין מה שנאמר בין השורות ללא מילים. תובנות חדשות יצמחו מתוך ההתייחסות לאחר ומתשומת לב לשפת הגוף שלו ולטון הדיבור. אתם תגלו שלהיות בשקט נותן לכם הרבה יותר מאשר אם הייתם מדברים.

אז איך מתרגלים את זה אתם בטח שואלים? ובכן, הנה לכם דוגמה מעשית

בפעם הבאה שתבואו לדבר למשל עם הבת שלכם בת העשרה, בואו בלי שום רעיון מסוים או נושא מסוים שרציתם ללבן איתה ובדרך כלל הייתם משחיזים מילים בשיחה והתוצאות תמיד היו כרוכות בכעס הדדי ובשאר ״דברים טובים״. פשוט תחליטו שאתם מביאים את עצמכם ואת השקט לשיחה שביניכם. תחליטו שהפעם אתם לא מתכוונים להרצות לה דברי חוכמה, או לתקן אותה, או לתת לה הצעות לשיפור ההתנהלות שלה, או לחנך אותה, או לדרוש ממנה דרישות, או להעמיד אותה על מקומה, או לבייש אותה, או לרדת עליה על משהו שהיא עשתה או לא עשתה למורת רוחכם.

במקום זה, הפעם תחליטו שאתם מביאים לשיחה ביניכם את מתנת השקט. היא יכולה לעשות את הדיבור. היא יכולה לעשות את החשיבה. והיא יכולה להגיד את כל מה שהיא רוצה. אתם רק מביאים את השקט. מידי פעם בפעם אתם תשאלו שאלה ותקשיבו למה שהיא אומרת. ומידי פעם בפעם אתם תחזרו על הנאמר בכמה משפטים בודדים שיראו שהקשבתם והבנתם את מה שהיא אמרה. אתם תהיו שם בשקט ותהיו שם לגמרי בעבורה בזמן הזה ללא כל הפרעות.

זאת יכולה להיות מתנה נהדרת שתפתח פתח לשיפור היחסים ביניכם הרבה יותר מהמודל המקובל של יחסי הורים וילדיהם בני העשרה. כאן ייתכן גשר בין שני העולמות שיוכל להביא להרבה טוב.

לסיכום

אל תחששו להיות בשקט שמא אנשים אחרים יחשבו שאין לכם מה לומר או שאתם טיפשים ולא מביני עניין.

האמת היא שהרוב המוחלט של האנשים מתעניינים רק בעצמם ובדיבור שלהם. ובעצם זה שאתם תקשיבו להם ותתנו להם להרגיש שאתם מקשיבים להם באמת, יגרום להם לזכור בחוויה שלהם שאתם אנשי שיחה נהדרים.

אם הם יספרו לכם על רעיונות חכמים שלהם ומה שאתם תעשו זה לחזור לאחר שהקשבתם על מה שהם אמרו במספר משפטים שיראו שהקשבתם להם והבנתם אותם, מה שזה ייצור בתוכם זאת תחושה של הכרה במי שהם ובמה שהביעו. הם ירגישו שאתם מכבדים אותם וזה יגרום להם לזכור בחוויה שלהם שאתם אנשים חכמים ומביני עניין. וזאת למרות שהייתם בשקט רוב הזמן!

מדהים, לא?!

אז מה שנשאר לכם כעת לעשות, זה להעמיד את התיאוריה הזאת במבחן מעשי ולהיווכח שהיא עובדת גם בעבורכם. זה לא יהיה מספיק רק להבין את התהליך אלא תהיו חייבים לתרגל אותו בפועל. אני מאחל לכם הצלחה להעניק את מתנת השקט בכל אשר תלכו ובכל אשר תהיו. כך יתמלאו חייכם בעושר ובעניין. תנו לזה צ׳אנס. לכו על זה ויצליח לכם. תבורכו.

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *