מודעות עצמית – כל אחד יכול

מודעות עצמית – כל אחד יכול

החיים מתרחשים סביבכם כל הזמן, אך עד כמה אתם באמת ערניים להם?

עד כמה אתם מודעים להם ובאמת שמים לב למה שקורה?

האם גם אתם זורמים עם החיים כמו אותו עלה שנשר מהרוח ונישא כעת על זרם המים, או שמידי פעם בפעם אתם עוצרים מתהליך הזרימה ומתבוננים, מרגישים, סופגים ונוכחים בחוויה הזאת ששמה החיים?

במקום לתת לכם הגדרה מילונאית של מודעות עצמית רציתי לספר לכם על היום שלי

היום שהיה בעבורי מאוד מיוחד ובעקבותיו כתבתי את הפוסט הזה.

זה התחיל כבר בבוקר כשקמתי קצת יותר מוקדם מהרגיל ושמתי לב לקרני השמש שחדרו מבעד לחלון וחשפו באורם הבהיר שובל של גרגרי אבק שבכלל לא ידעתי שיש בחדר. זה היה כמו מרק סמיך של חלקיקים שנעו כל הזמן וריקדו למשב האוויר שזרם בחדר. לכמה רגעים ראיתי משהו שהיה קיים סביבי כל הזמן אך לא הייתי בכלל מודע לקיומו.

לאחר מכן יצאתי למרפסת והתיישבתי על כיסא. התבוננתי לי מסביב על הטבע שאופף אותי בכל הכיוונים. ממש מולי היו שני סנאים ששיחקו להם בתופסת והיו רודפים ומקפצים אחד אחרי השני על עץ המנגו הענקי שמול חדרי. המראה היה משובב נפש ולכמה רגעים יכולתי גם להרגיש את השמחה והעליזות שלהם מפעמת בי בגלים של אנרגיה ששטפה אותי בהנאה.

מאוחר יותר באותו הבוקר רכבתי על האופנוע שלי ברחבי האי שזה דבר שאני עושה בכל יום ורגיל אליו. אך הפעם כשהשכבתי את האופנוע בסיבובים של הדרך המתפתלת לכמה רגעים חשתי שאני והאופנוע כמו התמזגנו לאחד. לכמה רגעים ההגדרה המוכרת לי שאני משהו אחד והאופנוע משהו אחר נעלמה לה.

בצהריים כשחזרתי מחדר הכושר, עצרתי בדוכן של פירות טרופיים כי רציתי לאכול משהו טעים. החיוך שהמוכרת נתנה לי כשבירכתי אותה לשלום היה כל כך נהדר שלרגע קט הרגשתי ממש איך הלב שלי התרחב בתוך החזה שלי. לרגע קט יכולתי להרגיש את זה ושמתי לב איך זה השפיע על כל המערכת שלי.

השמש היוקדת כוסתה פתאום בענן אפור וגשם כל כך חזק החל לרדת. השינוי היה כל כך מהיר וכל כך דרמטי ואני עמדתי משתאה לנוכח הפלא הזה ולכמה רגעים הייתי מוקסם ממזג האוויר.

בערב עת ירדה החשכה יצאתי מהחדר שלי החוצה לגינה כדי להתאוורר ומצאתי את עצמי בתוך ענן של עטלפים קטנים שבטח היו גורים. היו שם אולי כמה עשרות שהתעופפו וחגו בגובה ממש נמוך. ראיתי את העטלפים בגינה גם לפני כן אך הם היו גדולים יותר ומספרם לא עלה על 3-4 בכל פעם. זה היה כל כך מיוחד שנשארתי בחוץ מבלי לזוז אולי 15 דקות בתוך הענן הזה של עטלפים שחגו מסביבי בגובה נמוך. זה היה מעניין, כיפי ומפחיד בו זמנית. בכל רגע היה נראה שהם נכנסים בי אך זה לא קרה אפילו פעם אחת.

ההתרגשות מהחוויה הזאת המשיכה כמה שעות לאחר מכן וגם כעת כשאני כותב את השורות האלו אני מתרגש מחדש.

בעקבות כל החוויות האלו עלו בי כל מיני מחשבות שרציתי לשתף אתכם בהן

הנה כמה מהן:

♦   אני חלק בלתי נפרד מהבריאה הזאת. לא פאר היצירה. לא נזר הבריאה וגם לא מרכז העולם אלה פשוט חלק ממרקם הבריאה הנפלאה הזאת.

♦   אני לא צריך להיות שום דבר מיוחד בכדי להשתייך לזה.

♦   יש לי את הבחירה עד כמה אני יכול להיות מודע ליופי הזה ולעובדה הפשוטה שגם אני חלק בלתי נפרד מכל זה.

♦   אני לא צריך שום סביבה מיוחדת כדי ללמוד ולהתפתח. לא מנזר, לא אשרם, לא אוניברסיטה ולא שום כיתת לימוד מיוחדת. כלום!

♦   הכל כבר כאן וזמין לי אם אבחר.

רק להיות!  פשוט להיות!  לפקוח את העיניים, לפתוח את הלב, ולנקות את המחשבה מכל מיני סיפורים שאני דבק בהם כאילו שהם המציאות והאמת.

פשוט להיות כאן ועכשיו ברגע הנהדר הזה. בכל מאודי, בכל גופי, חושי, נפשי, מחשבתי ורוחי, ואז גם הנשמה שלי תצטרף לחוויה מלאה שיש בה מהכול.

אין צורך לחפש את החוויה במקומות אקזוטיים דווקא. האמת נמצאת בכל

רק להיות!

לפעמים כדי להיות מודעים למה שקורה ברמה הזאת אתם צריכים להרשות לעצמכם להיות בה.

לחלקכם זה אומר שאתם תצטרכו ללמוד קודם בכל מיני מסגרות ולקבל תעודות שמעידות על השכלתכם שירגיעו אתכם.

לחלקכם זה אומר שאתם תצטרכו להתנסות קודם בכל מיני חוויות יזומות שאתם מגדירים כ"רוחניות".

לחלקכם צריך לקרות משהו יוצא דופן ודרמטי באופן מיוחד שיניע אתכם ויטלטל את עולמכם באופן כזה שיגרום לכם להתעורר להבין איפה אתם, מי אתם ומה אתם עושים.

אך אלו הן רק דרכים על מנת להגיע למטרה, והמטרה היא להיות כאן ועכשיו ברגע הנוכחי, ולשם כך ניתן לדלג על כל השלבים שהוזכרו קודם לכן ופשוט להביט מסביבכם ולהביט בתוככם פנימה ולהתבונן במה שקורה, להבחין, לגלות, להיווכח, ולהתאחד עם כל מה שיש.

לא צריך לשם כך תקציב, לא צריך ידע, לא צריך פעולות מיוחדות, לא צריך ציוד מיוחד, ולא צריכים עזרת מיוחדת מאחרים

מה כן צריכים?

להיות!  כן להיות ערניים ככל שניתן ואפשרי לחיים שזורמים מסביבכם ובתוככם. לביטויים השונים של אנרגיית החיים. לאנשים, לחיות, לקולות, לצלילים, למראות, לצבעים, לריחות ולמרקמים.

ומכיון שאף אחד כאן על פני האדמה לא רק רוחני ב 100% תוכלו כמובן גם לתבל את חייכם בהנאות החומר, בחפצים נאים, במרחבי מחיה מקושטים, באביזרים עכשוויים ובמגבירי נוחות. אך הם לא העיקר, למרות שרוב האנשים חושבים שהם כן הדברים החשובים בחיים שלהם.

נוכל להסתכל על האנשים האלו כמשולים לעיוורים, חרשים ואילמים גם יחד שהחיישנים שיש להם על מנת לחוות את החיים כבויים ולכן הם חווים רק פירורים מהחיים האמתיים, ובעודם רדומים למחצה הם מאמינים שמה שהם חווים אלו הם החיים המלאים, העשירים ואמתיים.

המתכון למודעות עצמית הוא פשוט וברור

צריך פשוט להיות!
לנקות את המחשבה מכל מיני זיבולי שכל, להוריד את המשקפיים הכהות ש"המציאות" הרכיבה לכם על העיניים, להוריד את "המשקל העודף" של אמונות שווא שחוברו אליכם בעל כורחכם, ולשים לב למה שמתרחש מסביבכם ובתוככם.

זהו!

זה כל הסוד. בלי קורסים למודעות. בלי הרצאות, בלי סדנאות, בלי כלום! פשוט להיות!

אז איפה אתם בסיפור הזה?
מהי רמת המודעות העצמית בה אתם חיים על פני האדמה הזאת?
ומה אתם מתכוונים לעשות בנידון על מנת להיות יותר ערניים למתרחש?

האם אתם מסתפקים במה שהכרתם עד כה או אולי הגיע הזמן לפקוח את החושים שלכם ולחיות את הקיים והישנו באופן מלא יותר. מי יודע אולי זאת תהיה הרפתקת חייכם?!

שתפו בבקשה את המידע הזה עם חבריכם וחברותיכם ברשת ועזרו להם להתעורר גם הם ולסלק את הקורים מעל עיניהם. תבורכו. 

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *