מחשבות על צום

מחשבות על צום

צום הוא הרבה יותר מאשר רק להפסיק לאכול ולשתות

כשמתקרבים ליום הכיפורים תמיד משעשע אותי לקרוא כל מיני טיפים איך לעבור את הצום ביתר קלות. מה לאכול שיחזיק בבטן הרבה זמן וידחה את תחושת הרעב. ואיך ״לשבור״ את הצום על מנת להרגיש טוב. לכל אחד יש את הטריקים שלו או את המסורת המשפחתית שלו שדוחפת לאכול מאכלים מסוימים ולהימנע מאחרים.

בכל ההמולה הזאת נראה לי שמפספסים את המטרה של הצום ומתייחסים אליו באופן שמרוקן אותו מתוכנו והופך אותו לסתם פעילות שאין לה מטרה אמתית אלא התנהגות חברתית שמתרגלים אותה כי זה מה שכולם עושים, אפילו שלא מבינים למה בכלל צריכים את זה ולמה זה בכלל טוב?!

תראו, ההיסטוריה והכתובים מלאים בסיפורים על מלכים, נביאים, אנשי רוח ואפילו אנשים רגילים שרצו להשפיע פוליטית ולשנות סדרי עולם שהשתמשו בצום כדרך מקובלת להשיג את מטרותיהם.

יש כאן הרבה יותר ממה שנראה לעין!

אז למה אנשים בכלל צמים?

ישנם כאלו שצמים בגלל שהדת שלהם מכתיבה תאריכי אזכור מסוימים שבהם מנועים המאמינים ממזון ומשקה למשך זמן מסוים. ביום כיפור למשל זה יממה ועוד שעה. ברמדאן זה צום מלפני עלות השחר ועד לבוא הליל. כך למשך כחודש. בדרך כלל מצטרפים עוד מנהגים שמגבילים עוד יותר את ההתנהגות הרגילה היומיומית. בלי רחצה, בלי סקס, בלי בגדים מסוימים, בלי להתייפות, ובלי שעשועים אחרים.

כל זה בא בעיקר על מנת לשמור את המאמינים ממוקדים בתפילה ובהתכנסות הרוחנית. אם אוכלים אז לאחר הארוחה מתרכז הרבה דם באזור מערכת העיכול וזה גורם לתופעה של נמנום שמונע מהמאמינים להשתתף בטקסים של יום הצום כשהם ערניים ובתוך התהליך. אם לא אוכלים בחברותא אז גם הסיכויים שהמאמינים יחליטו שלא להופיע לתפילות קטן בהרבה כי הפיתויים לכך קטנים. הצום משעמם מספיק על מנת ללכד את כולם בבית הכנסת או במקום התפילה המסוים האחר של אותה הדת.

מכאן אתם מבינים שאכילה של אוכל כבד מאוד חוטאת למטרה ומחטיאה את המטרה של להיות קליל, ערני, משתתף, וממוקד באותו יום רוחני.

הנה עוד כמה סיבות

♦  יש כאלה שעושים את זה בשביל הדיאטה. הם מאמינים שאם הם לא יאכלו יום אחד, עשר חבילות שלמות של מרגרינה ייפרדו מגופם, וזאת נראית להם הזדמנות פז לתפוס טרמפ על הצום. מיותר לציין שזה רק בחלומות שלהם ובדרך כלל הם מסיימים עם עליה במשקלם בעקבות המתח שהכניסו את המערכת שלהם אליו, שבגללו הם מפצים את עצמם עם בולמוס אכילה כפול ומכופל.

♦  ישנם כאלו שעושים את זה כמן סוג של הלקאה עצמית או הענשה עצמית כשהם מבקשים לגרום לעצמם סבל בגלל אשמה מסוימת שהם חשים או בגלל בעיה נפשית רגשית אחרת. לעיתים הצום יהפוך להרעבה עצמית שסופה חולי ואפילו מוות.

♦  מלכים ונביאים וגם אנשים מסוימים צמו לפי אמונתם על מנת שאלוהים יסלח להם על דברים ששגו בהם. על ידי הצום הם בקשו לכפר על מעשיהם ולהראות את כוונותיהם הטהורות.

♦  ישנם כאלו שצמים למטרות בריאותיות. למשל לפני ניתוחים או בדיקות רפואיות שונות. ישנם אלו שצמים על מנת לנקות את הגוף מהפסולת שהצטברה בו ומהרעלנים שהגוף מתקשה בשגרת פעילותו לעשות ביעילות.

♦  ישנם כאלו שצמים כתוספת למדיטציה על מנת להגביר את הטיהור הרוחני וההזדככות. על ידי הצום וההימנעות מהבלי העולם הזה הם מבקשים להתעלות מעל צרכי הגוף הגשמיים ולהעצים את התהליך.

♦  וישנם כאלה שצמים למטרה פוליטית כשהם רוצים שיהיה להם כלי עזר כמו ״שביתת רעב״ שיעזור להם להעביר את המסר שלהם ולהעלות את המודעות הציבורית למה שהם רוצים לגרום לו לקרות, וזה גם מפעיל לחץ חברתי חזק על הגופים הפוליטיים שבאופן רגיל בלי זה, מסרבים לשתף פעולה.

אולי ישנן עוד סיבות אך אלו הן העיקריות.

כדאי להדגיש שרעב שגורם לחוסר במזון ובעקבות כך האנשים לא אוכלים אינו צום. ההבדל המאוד משמעותי כאן הוא שצום נעשה מבחירה ורעב הוא מצב שנכפה על האנשים.

ומכיון שההתמקדות שלנו היא בעניינים בריאותיים ואנרגטיים בואו ונבחן את הצום מהכיוון הזה.

ישנם שלושה סוגים של צום באופן כללי

  1. צום קיצוני שבו לא אוכלים ולא שותים כלום.
  2. צום קיצוני חלקי שבו שותים רק מים.
  3. צום שבו שותים מים מהולים בחומרים נוזליים מזינים כמו מיצי פירות.

הסוג השלישי אינו מה שנקרא בפי כל ״צום מיצים״. בצום הזה מקלים במקצת בעיקר על הצמים לתקופה ארוכה מאוד של שבועות רבים עם חומרים מזינים שמהולים במים בכמויות קטנות.

ב ״צום מיצים״ המיצים עשירים ביותר בחומרים מזינים כמו גם בערך קלורי ומספקים את צורכי הגוף מבחינה מזונית.  ואם הצום נעשה סתם בגלל סיבה אופנתית חולפת אז בדרך כלל שותים מיצים פי שניים ממה שצריכים. אתם יכולים להבין לבד שזה לא צום ואפילו לא בן דוד שלו. כמובן שיש לו עדיין יתרונות בריאותיים בהשוואה לצורת האכילה הרגילה הנהוגה שבה מזונות מתועשים ומעובדים הם העיקר, אך זה לא צום של ממש.

אנשים שנוהגים לצום למטרות בריאותיות יצומו בדרך כלל ממספר ימים ועד לשבועות ארוכים.

חלקם שותים רק מים וחלקם יצרכו עוד חומרים מומסים במים כמו מלחים או מיצי פירות מדוללים.

מה קורה בצום?

כשמפסיק להגיע מזון לתוך מערכת העיכול בדרך המוכרת והמקובלת מתחילה תחושה חזקה מאוד של רעב שאמורה לגרום לכם לאכול. אם לא מגיע מזון אז בנקודה מסוימת של זמן בערך בין 36 שעות ל 48 שעות המנגנון ששולט על תהליכי העיכול הופך ללא פעיל כמעט ומנגנון ההישרדות שמתפקידו לשמור על הגוף בחיים מתעורר ונוטל פיקוד. בעקבות ההכרזה על מצב חירום בגוף נוספות עוד דרכים שבהן הגוף מנסה להשיג אנרגיה להמשך קיומו ופעולה תקינה של מערכותיו.

הגוף מנסה לעשות את כל מה שהוא יכול על מנת להשיג אנרגיה לפני שהוא יתחיל לאכול את עצמו.

קודם הוא פונה לשאריות הרעלנים והפסולת שיש בגוף ומנסה להפיק ממנה אנרגיה במקביל הוא גם פונה למצבורי השומן ומפרק אותם על מנת להפיק מהם חומרים לבניית מערכותיו ולהפעלתן. יותר מאוחר הוא פונה גם לפרק את השרירים ולהפיק מהם אנרגיה. ישנה האטה משמעותית בכל הפעילות הגופנית ושאיפה להתייעלות מקסימלית שתיתן לגוף מקסימום זמן הישרדותי.

לאחר שלושה ארבעה ימים תחושת הרעב מפסיקה לגמרי והמחשבות והרגשות חווים הצטללות והתבהרות. מתחילים לראות את החיים מזוויות שונות. מחשבות עמוקות של הגות מגיחות מהמעמקים. הראיה נעשית צלולה יותר. הצבעים נעשים עזים יותר, ומתחילים לשים לב לכל מיני דברים ביומיום שקודם לכן נבלעו בתודעה שלכם בתוך רמת הרעש הרגילה.

כשהצום מתקדם והגוף מתחיל לאכול את תאיו, הוא קודם כל פונה לאכול את התאים החלשים והחולים אלו שאינם משרתים את הישרדותו. התופעה הזאת מנוצלת על מנת להבריא מכל מיני מחלות כמו סרטן ודומיו, שהרפואה הרימה ידיים בקשר אליהן.

כל התהליך הזה קורא תיגר על האמונה החזקה שלנו שאי אפשר לחיות ללא מזון. מסתבר שאם אתם מרופדים בשומן ואתם בריאים באופן סביר תוכלו לשרוד לעיתים אולי חודשיים. הרזים ישרדו פחות בהרבה.

בנקודה זו צריכים להיות מקצועיים מספיק מבחינה רפואית ולהכיר את התהליך על מנת לזהות מתי הוא הזמן שיש להפסיק את הצום כי התהליך תרם כבר את מקסימום התרומה ומעבר לנקודה זו הוא מתחיל להרוס את עצמו ואת איבריו הבריאים וחס וחלילה להגיע לנקודה שבה גם התערבות חיצונית על ידי הכנסת חומרים מזינים לתוך הגוף לא תעזור יותר והאדם ידרדר עד שליבו יקרוס בגלל כשל ברקמת שריר הלב.

ממה צריך להיזהר?

מנגנון ההישרדות מנסה לייצר אנרגיה מכל מה שהוא רק יכול ויש כאן דגש חזק על מהכול.

זה אומר למשל שאם אתם תסתבנו בסבון, או תמרחו על עצמכם קרם או תתאפרו, הגוף ינסה להפיק מזה אנרגיה דרך העור.

אם תהיו בסביבה של מעשנים או בסביבה של זיהום אוויר אחר הגוף ינסה להפיק גם מזה אנרגיה.

הגוף אפילו ינסה להפיק אנרגיה מהצואה הישנה שדבוקה לדפנות המעי הגס שלכם. כך שאם לא תעשו חוקן יומיומי לנקות את השאריות האלו עד כמה שתוכלו, מה שיזרום לכם בדם זה צואה ישנה. נשמע נורא אך הכל נעשה על מנת לגרום לכם לשרוד עוד קצת.

אם תשתו מים מהברז או תתקלחו במים שיש בהם תכולת כלור גבוהה למשל, הגוף שלכם ינסה להפיק גם מזה אנרגיה.

לכן צריכים לצום במקום טבעי ומבודד ששם התופעות האלו ממוזערות והסיכויים להפיק בריאות מהתהליך הזה גדלים. חייבים להקפיד על איכות המים ששותים ורוחצים את הגוף. חייבים לקרצף את העור בליפה בלי סבון או חומרים אחרים כמו שמפו וקרמים, על מנת לעזור לגוף לסלק פסולת ולא לנסות למחזר אותה דרך העור. צריכים לנשום אוויר נקי ולחשוב מחשבות טובות ורגועות. רק כך זה יעבוד לטובתכם.

איך חוזרים שוב לאכול?

החזרה למשטר של אכילה מחדש, היא נקודת זמן עם סיכון גבוה מאוד. במיוחד אם צמתם תקופה שעולה על מספר ימים בודדים.

חייבים לעשות את זה לאט ותוך הקפדה גם על הכמויות וגם על ההרכב המזוני שיהיה על בסיס של מזונות שהעיכול שלהם קל לגוף באופן יחסי, וזאת אם אתם לא רוצים לגרום לנזק למערכת העיכול שלכם ששבתה ממעש ועכשיו רק מתעוררת לאט לאט.

מקובל לחשוב בקרב החוגים של האנשים שמתרגלים צומות על בסיס קבוע שעל כל יומיים שצמים צריכים יום אחד כדי לחזור לשגרת האכילה מחדש. מה שאומר שאם צמתם במשך שבועיים ייקח לכם לפחות שבוע על מנת לחזור בהדרגה לאכילה מלאה.

לסיום

כשהייתי קיבוצניק בשנות העשרים לחיי נהגתי לצום למטרת בריאות בכל שנה בתקופת הסתו. צמתי אז בין 7-8 ימים בכל פעם ועד היום זכורה לי ההרגשה של החוזק העצום שמגיעה לאחר בערך חמישה או שישה ימים. זה משהו מדהים שקורא תיגר על האמונות שלנו הפנימיות שאם לא אוכלים אז נחלשים. באותה הנשימה אני זוכר גם את מבטי ההשתוממות וההערות שנזרקו לעברי שהשתגעתי לגמרי עם כל השטויות שיש לי בראש שלי. למרות זאת עשיתי את זה במשך חמש שנים ברצף.

התהליך הזה היה מוצלח בעבורי בעיקר בגלל ההדרכה הצמודה שאותה קיבלתי מאדם מיוחד שהכרתי בקורס משותף שלמדנו במדרשת רופין על גידול עצי פרי נשירים. גרנו ביחד באותו החדר במשך שלושה חודשים והוא לימד אותי את כל מה שאני יודע על צום. אלמלא הוא, לא הייתי יודע ממה להיזהר ומה לעשות כדי שהכול יצליח ויעבור בשלום למרות שצמתי לבד וללא השגחה.

חשוב להדגיש שהמידע שניתן כאן אינו מהווה המלצה לבצע צום כזה לבדכם אלא בפשטות לתת לכם טעימה על קצה המזלג עד כמה ישנם לא מעט פרטים שיש להתייחס אליהם כשצמים על מנת שהתהליך יביא להבראה ולא להחמרה חזקה ואפילו לפגיעה במצב הגוף. זאת הסיבה שבעת האחרונה קמו להם המון מכונים שאנשים הולכים לצום שם כשהם תחת השגחה ומעקב שנועד לשמור עליהם ולהדריך אותם בביצוע נכון של התהליך.

אני מאחל לכם בריאות טובה ואם אתם כבר צמים כדאי שתבינו מהי המטרה שלכם בצום ותממשו אותה ותתמקדו בה. אנא שתפו את המידע הזה עם חבריכם וחברותיכם ברשת. תבורכו.

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *