מי המורים הכי טובים שלכם בחיים

מי המורים הכי טובים שלכם בחיים

אתם בטח מכירים את המצב הזה שאתם נמצאים בחברת מישהו שיכול להיות שאתם קצת מכירים, או אולי ראיתם אותו בפעם הראשונה בכלל, והבנאדם הזה ממש מעלה לכם את הסעיף!
אתם לא מבינים למה, אבל פתאום אתם מתחילים לכעוס, להתעצבן, או שנופלת עליכם מין מועקה כבדה, או שאפילו אתם מוצאים את עצמכם פוחדים ואתם לא יודעים למה!

בהרבה מהפעמים האלו אתם בכלל לא יכולים לתת לעצמכם הסבר שיניח את הדעת למה בכלל אתם מרגישים ככה.

כמובן שבאותם הפעמים שאתם יכולים אתם פשוט תתרחקו מהאדם הזה וזה יצליח לעמעם את ההרגשה הלא טובה הזאת, אך ישנה גם אפשרות תגובה אחרת, וקארל יונג שהיה תלמידו ועמיתו של פרויד היטיב להסביר אותה.

הוא אמר:

"כל דבר שמרגיז אותנו באחרים, יכול להוביל אותנו להבנה טובה יותר של עצמנו".

זאת אומרת,
שהאנשים שקשה לכם איתם יכולים לשמש לכם כמורים הכי טובים ללמוד להבין את עצמכם.

דווקא אותם אנשים שמעוררים בכם התנגדות, סלידה לדרך מחשבתם, בוז לראיית עולמם, או שממש גורמים לכם אי נוחות בולטת כשאתם לידם, שכל מילה שהם אומרים גורמת לכם לרצות להוריד להם איזו סטירה מצלצלת, דווקא הם יכולים לשמש בעבורכם כמורים וכמדריכים מכיון שהם מפנים את תשומת לבכם ואת מחשבתכם לבעיות בלתי פתורות שבתוככם. לכאבים שחבויים בכם, ולמה שטאטאתם מתחת לשטיח ואף פעם לא טיפלתם בו כיאות.

לעיתים האדם שמולכם מזכיר לכם בדמותו או בהתנהגותו מישהו מהעבר שפגע בכם, ושהתגובה שהגבתם או חוסר התגובה שלא הגבתם ורציתם להגיב, הזיכרון שלה עדיין מאוד כואב לכם כי לא שחררתם את הבעיה ונצרתם אותה בתוככם.

האנשים האלו משקפים לכם את עצמכם, אך השיקוף הוא לא אחד לאחד. זה לא כמו מראה שמשקפת את הבבואה שלכם, אלא יותר מראה רגשית שגורמת למשהו מסוים שאתם מבחינים באחר, במראהו, בהתנהגותו, או אפילו בריח שלו או באופן שהוא מתלבש להזכיר לכם דברים שהיו חבויים בכם עמוק בפנים ולהציף אותם אל פני השטח.

אך בואו ולא נעשה כאן הכללות!

לא כל מי שמביא לכם את הקריזה משקף לכם את עצמכם!
לעיתים זאת פשוט תגובה טבעית שנחשבת "נורמלית" שמשותפת לכם ולעוד הבה אנשים אחרים.

קחו למשל מקרה של רצח נתעב על בסיס טרור לאומני שגורם לכם לסערה פנימית. עצם הזעם שלכם, הסלידה, הרצון לנקום או כל מיני שדים רגשיים כאלו שמפעמים וגועשים בתוככם, אינם משקפים לכם את עצמכם בהכרח!  אך בהחלט נותנים לכם הזדמנות נוספת ללמוד על עצמכם ועל דרך תגובתכם למה שקורה בחיים שלכם.

המדד שכדאי להתייחס אליו ולדעת אם הדברים שאתם חשים באמת משקפים לכם מחוזות פנימיים בתוככם שצריכים התייחסות ועבודה אישית, היא עוצמת התגובה שאתם חשים.

אם העוצמה שלה אינה פרופורציונלית והתגובה שלכם מוגזמת ולא מתאימה למצב, אז אתם יכולים לדעת כמעט בוודאות מלאה שקיבלתם כאן עוד הזדמנות לגדול ולצמוח בחיים אם רק תבחרו.

תראו,
המורים הטובים האלו נמצאים בכל מקום שאתם נמצאים בו גם כן. הם פשוט שם. הם לא מתאמצים ללמד אתכם. הם פשוט מי שהם. הם לא הגיעו על מנת לעצבן אתכם במיוחד, אלא הם וגם אתם חלק בלתי נפרד ממרקם הבריאה האלוהי שבו הכל מתאים בשלמות, הכל מלא בהזדמנויות לגדול ולהתפתח, וליצור חדש מן הקיים.

יש לכם 100% ולא פחות מזה, אפשרות לבחור איפה אתם בסיפור הזה לגבי איך שאתם בוחרים להגיב למה שעולה בכם.

הנה לכם דוגמא מעשית

תתארו לכם שאתם בהרצאה מסוימת, והמרצה אומר משהו שממש מקומם אתכם. אתם נסערים וממש מתנגדים למה שהוא אמר. הזעם והרצון לעשות בלגן באולם עולה בכם חזק ומאיים לפרוץ ואתם ממש לא יכולים להיות שם אפילו עוד רגע ככה.

מה שתוכלו לעשות זה לעצור לשנייה ולהכניס למערבולת הרגשות שאתם חשים מעט אנושיות, מעט סובלנות וקבלת השונה.

אתם תוכלו להרגיש מיד כשעשיתם את זה ואפשרתם בתפיסתכם לאדם האחר להתקיים ולבטא את דעתו, גם אם אתם לא מסכימים לה, הרבה פחות סבל, ומפלס ההרגשה שלכם הרעה ירד ויגרום לכם להקלה משמעותית ומורגשת.

ממצב כזה יהיה קל יותר לגשת ולברר עם עצמכם למה הגבתם כל כך בחריפות על הדברים שהוא אמר ועל מה זה מצביע בתוככם שכדאי לטפל בו.

קחו לכם עוד דוגמא

תארו לעצמכם שאתם אנשי תחזוקה שמופקדים על מכונה מאוד יקרה ומשוכללת.
יום אחד קורית תקלה במכונה באחת מהמערכות הפנימיות שלה. נדלקת נורה אדומה וקול אזעקה מחריש אוזניים נשמע, והכל במטרה שתשימו לב לתקלה ועל ידי הטיפול בה תמנעו נזק חמור למכונה כולה.

ברגע שניגשתם למכונה ואתם כבר מחפשים את מקור הבעיה ונוקטים בשורה של צעדים מעשיים לתקן את התקלה, כבר אין צורך באזעקה והיא נפסקת. הנורה האדומה ממשיכה לדלוק כי העניין עדיין לא סודר אך כבר אין צורך במשהו בעל עוצמה גבוהה שיסב את תשומת לבכם לנעשה.

אם הבנתם את הנקודה שרציתי להעביר לכם בדוגמא הזאת, אז בטח תבינו שכשמישהו משקף לכם בעיות שנמצאות בתוככם זה כואב לכם בדרכים שונות שבאות להסב את תשומת לבכם לכך שצריך לפתור את הבעיה, וזה דומה לאזעקה מחרישת האוזניים שגם היא גרמה לכם לסבול. אך ברגע שאתם כבר מבררים את הבעיה ונוקטים בצעדים מעשיים על מנת לפתור אותה, אין לכם כבר צורך בסבל שהרגשות השליליים גורמים לכם והם נחלשים ומתעמעמים לכדי משהו שהוא כמו הנורית האדומה שנותרה דולקת עד שכל העניין יסודר.

לכן,
במקום לכעוס על האנשים האלו, מה שכדאי לעשות זה להכיר להם תודה על כך שהם משמשים לכם כמורים. אלו יכולים להיות הילדים שלכם, בן או בת הזוג שלכם, ההורים שלכם, הבוס שלכם בעבודה, הממשלה, המוסדות, המצב הכלכלי, או כל מה או מי שגבוה אצלכם ברשימת המעצבנים!

הדבר הזה ישפר את איכות חייכם ויוסיף לכם טעם לחיים.

כל מה שצריך לעשות זה לשנות מעט את הגישה שלכם ואת הראייה שלכם לגבי מה שקורה לכם בחיים. אם תתחילו לראות בבעיות ובחוסר הנוחות שהן גורמות לכם כעל הזדמנויות לגדול לצמוח והתפתח, אתם תסבלו פחות בחיים ותרגישו נהדר.

כמובן שאני מודע לכך שישנן עוד דרכים ללמוד דברים בחיים האלו ומורים נהדרים שעושים את זה בשיטות אחרות, אך התעלמתי מהן במכוון בפוסט הזה על מנת להדגיש את הרעיון של הלימוד בחיים בדרך הזאת. על הדרכים האחרות נדבר באחדים מהפוסטים הבאים.

לסיום,
מכיון שאין מלמדים את החומר הזה בבתי הספר הרגילים והרבה אנשים בכלל לא אומנו לחשוב בדרך הזאת ולכן חייהם מלאי סבל, אני מבקש שתעבירו לכל חבריכם ברשת את המידע הזה ותהיו שותפים איתי בהעברת הטוב על ידי כך שגם להם יהיה סיכוי לשפר את חייהם אם יבחרו. תבורכו.

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *