100 ימים לשיפור עצמי 31-40

100 ימים לשיפור עצמי 31-40

מתי הזמן הנכון והמתאים להתחיל לעשות משהו שאתם רוצים?

לי נראה שכעת ברגע הזה, ברגע הנוכחי זה הזמן המתאים ביותר להתחיל משהו חדש בחייכם. אם תשקלו את היתרונות ואת החסרונות, תתכננו תוכניות מפורטות, ותתעסקו בהמון פרטים שמחייבים אתכם לשקול את העניין, סביר להניח שאתם תישארו תקועים באי עשייה.

כבר לפני המון שנים אמר קונפוציוס:  "גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד ראשון".

המערכת הפנימית שמנהלת את התגובות האוטומטיות שלכם בחיים אף פעם לא שמחה כשאתם רוצים להתחיל משהו חדש. כל שינוי מהמוכר ומהידוע עד לרגע זה מדאיג ומלחיץ אותה, והיא תספק לכם שלל תירוצים והרגשות רעות שונות שמטרתן אחת והיא:  למנוע מכם להתחיל!

הנה כמה דוגמאות לתירוצים האלו:

♦  לא, לא עכשיו. עכשיו לא בא לי!

♦  טוב עזוב עכשיו. נתחיל מחר בבוקר.

♦  אתה יודע מה, עוד מעט יום ההולדת שלי. זה יהיה זמן טוב להתחיל.

♦  עכשיו לא כדאי. עוד מעט החגים. אחרי החגים נראה לי שיהיה יותר מתאים. כן כן. אחרי החגים.

♦  עכשיו לא בדיוק נוח לי, אני צריך קודם לגמור כמה דברים. אני לא אהיה פנוי לזה.

♦  אני צריך קודם להתייעץ על זה עם אשתי.

♦  בחודש הבא מגיעים אלינו אורחים לשבוע. נראה לי שיהיה יותר מתאים להתחיל אחרי שהם ילכו.

♦  איך אני בכלל אמצא זמן לעשות את זה?! אני כבר טובע בכל מיני דברים שאני חייב לעשות.

♦  צריך להיות משוגע כדי להאמין שבתנאים האלו זה יעבוד בכלל!

לא משנה מה התירוץ יהיה, הפתרון תמיד יהיה אחד:  להתחיל עכשיו!

גם אם אתם לא מוכנים עדיין לגמרי. גם אם אתם קצת חסרי אמונה שיצליח לכם. גם אם הסביבה החברתית שלכם לא תומכת בכם. גם אם אתם לא יודעים עדיין איך תשיגו את כל המשאבים הדרושים לזה. וגם אם אתם לא יודעים לגמרי איך לעשות את הכל בעצמכם עדיין. כל מה שצריכים זה להתחיל, להתמיד בעשייה ובביצוע, ולהתקדם קדימה צעד אחר צעד, יום אחר יום.

הדבר הזה נכון לכל סדר גודל של פרויקט מהקטן ביותר ועד לגדול ביותר, והוא טוב לאין ערוך מהשהייה, מתקיעות, מקפיאה במקום, מלא לעשות כלום ורק לדבר על זה, ומלחכות שהרגע המתאים יגיע.

תירוצים והסברים הגיוניים מפורטים ומנומקים יהיו תמיד בקילו, למה לא כדאי לעשות את זה עכשיו. פשוט תמנעו מהם ותצעדו באומץ קדימה. זה כמובן בסדר שהצעדים הראשונים יהיו לבחון את מה שצריכים לעשות, לתכנן, ולהעריך את מה שיהיה דרוש להצלחת הפרויקט אך זכרו שאלו רק שלבים בדרך לעשייה ואל תתקעו בהם.

מה אתם אומרים על זה?!

האם גם אתם נתקלים במכשולים כאלו כשאתם באים להתחיל משהו חדש בחיים שלכם?

אם עניתם בחיוב, הרי שאתם נמצאים בחברה טובה. כל אחד מאתנו חווה את הקשיים האלו בניואנסים שונים. כל אחד מאתנו נדרש לשנס מותניים, להתאמץ, לסרב להביט בקשיים, ולהתחיל לצעוד לכיוון שם יש את מה שאנחנו רוצים להשיג.

ככל שתשתהו יותר, הצעד הראשון ייעשה יותר קשה לביצוע. מה שצריכים זה פשוט להתחיל לצעוד כבר בתחילת הפרויקט בעת שיש לכם רק את הכוונה הכללית, ותוך כדי צעידה להמשיך לתכנן, ליצור את הקשרים הנדרשים, להשיג את המשאבים הנדרשים, ולמצוא את האנשים שיעזרו לכם להרים את הפרויקט הזה. והכי חשוב זה להמשיך בצעידה קדימה. תוכלו להאט או להאיץ את הקצב אך לעולם אל תעצרו!

אז מה קרה אתי בימים 31-40 של הפרויקט שלי לשיפור עצמי?

בחדר הכושר יש לי כבר חברים שמחכים לי ומתעניינים בי ותומכים חברתית בדברים שאני עושה.

הגדלתי את משך הזמן בו אני שוהה בחדר הכושר משעה ומשהו ליותר משעתיים וחצי בכל יום. עכשיו אני גם מתאמן שם. גם עושה את תרגילי הפנים והלשון שעשיתי בבית לפני כן וגם עושה שם את המעשים הטובים שלי על ידי כך שאני מטפל במכאובים ובבעיות הבריאות של האנשים שנמצאים שם. גם התאילנדים המקומיים וגם הזרים מארצות אחרות.

מה דעתכם?! שלושה ציפורים במכה אחת! לקבץ לזמן אחד ולמקום אחד כמה שיותר חלקים של הפרויקט כדי שתהיה מסגרת שתעשה את הדברים לקלים יותר לביצוע ותגביר את הסיכויים שאתמיד לעשות אותם וזאת ביעילות רבה יותר מבחינת הזמן.

בעשרת הימים האלו גם כתבתי את כל המאמרים בחדר האוכל הגדול של הקניון המסחרי המקומי כאן באי.

גם כאן תפסתי שתי ציפורים במכה אחת. גם למדתי שעור אחד או לעיתים שניים בספרדית כשהאוזניות עלי ואני חוזר בקול על הלימוד מבלי שאף אחד יחשוב שזה מוזר כי אני נראה ככה בדיוק כמו רוב האנשים שם שמדברים בטלפון הנייד שלהם, וגם כתבתי את המאמרים בכתב יד לפני שהקלדתי אותם בחדרי מאוחר יותר.

אני ממשיך ללמוד כל מיני דברים שקשורים באתר ובשיווקו. ביום שני אפילו השתתפתי בכנס אינטרנטי גדול ששודר מהארץ והיו בו הרבה מרצים מעולים שעשו את זה לחוויה מעולה.

בקשר לאוכל הטבעוני אז אני שם עדיין ב 100% . רק מה שעדיין אני אוכל חריף. כבר לא בכמויות המשוגעות של קודם אך עדיין לא השתחררתי מזה לגמרי.

השבוע פגשתי איזה ישראלי צעיר שראה אותי אוכל חריף מהצנצנת ככה, נקי. לפי דעתו זה איזה באג שיש לישראלים שנולדו להורים תימניים. אולי?!

אני אוכל פירות וירקות ועלים ודבש וטחינה אורגנית, ושותה  הרבה מים ללא תוספים. אני מודה שזה לעיתים משעמם כי המבחר כאן הוא לא משהו בהשוואה למה שיכולתי להשיג בארץ כטבעוני, וזה גם מאוד מגביל במפגשים חברתיים כי כאן בתאילנד הכל כמעט סובב סביב האוכל. אך זה לא מה שיגרום לי להפסיק לעשות את מה שהתחייבתי בפני עצמי לעשות ב100 הימים האלו. מעט אורז מאודה מידי פעם בפעם משקיט אצלי מאוד את הצורך במאכלים מורכבים יותר ועשירים במרקמים ובטעם.

לגבי המשקל שלי, יוצא שב 40 ימים ירדתי 15 ק"ג. חשבתי שזה יהיה יותר מהיר מזה אך אני מרוצה. אני יודע שאם אני אהיה יותר קיצוני ממה שאני עושה כעת ואתאמן פעמיים ביום ואוכל רק ירק ופרי כמיצים אני ארזה כחצי ק"ג ליום אך כעת אני לא מוכן לשלם את המחיר הנדרש ודי מבסוט ממה שקורה.

אני מוצא שהפומביות שנתתי לפרויקט האישי שלי והכתיבה על מה שעובר עלי בתהליך מחזקת אותי, עוזרת לי, ומהווה לי מסגרת מחייבת שלוחצת עלי לחץ חיובי להתמיד ולהצליח בזה. איזה יופי לי!

ומה אתכם?

האם מישהו מכם כבר הרים את הכפפה והתחיל בפרויקט משל עצמו? אם כן, אז כל הכבוד לכם! ממש כל הכבוד! זה אחד הדברים שגורם הרגשה נהדרת לקבוע לעצמכם מטרה ראויה כלשהי וללכת עליה ולהצליח חרף כל הקשיים והדברים האחרים שמפריעים בדרך.

ואם לא, אז גם טוב. כל אחד חופשי להחליט בחיים שלו מה טוב ומתאים לו ומה לא. אני מכבד את זה.

כמו תמיד אני מאחל לכם חיים נהדרים ומלאי עניין חוויות והתנסויות שימלאו אתכם באנרגיה נהדרת ובשמחת חיים שתקרין על כל סביבתכם אהבה. תבורכו.

שלחו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *